בבוקר חורפי אחד בשנת 1917 התנגשו שתי ספינות בנמל קנדי. כעבור דקות ספורות התפוצצה ספינת תחמושת צרפתית, גל עצום שטף את החוף, אלפי בני אדם נהרגו ועיר שלמה הפכה לזירת אסון. זהו סיפורו המדהים של פיצוץ הליפקס, מהפיצוצים הלא־גרעיניים העוצמתיים ביותר בהיסטוריה.
כשחושבים על פיצוצים אדירים, מדמיינים בדרך כלל פצצות אטום, נשק גרעיני או הפצצות במלחמות עולם. אבל ב־6 בדצמבר 1917, בעיצומה של מלחמת העולם הראשונה, התרחש בנמל הליפקס שבנובה סקוטיה, קנדה, אסון שהוכיח שגם תאונה ימית עלולה לגרום להרס בקנה מידה בלתי נתפס.
הכול התחיל מהתנגשות בין שתי ספינות: „מון בלאן” (Mont-Blanc), ספינת משא צרפתית שנשאה מטען עצום של חומרי נפץ ותחמושת בדרכה למאמץ המלחמתי באירופה, ו„אימו” (Imo), ספינה נורווגית שהייתה בדרכה להעמיס ציוד סיוע הומניטרי לבלגיה.
התנגשות, אש וספירה לאחור
באותו בוקר נכנסו שתי הספינות למסלול התנגשות במעבר הצר של נמל הליפקס. הן התנגשו, ובספינה הצרפתית פרצה שריפה. אלא ש„מון בלאן” לא הייתה ספינת משא רגילה: היא נשאה אלפי טונות של חומרי נפץ וחומרים דליקים, ובהם חומצה פיקרית, TNT וחומרים ששימשו לייצור תחמושת.
אנשי הצוות הבינו את הסכנה ונטשו את הספינה הבוערת. „מון בלאן” המשיכה להיסחף עד שפגעה ברציף. בינתיים, תושבים רבים התאספו לאורך החוף ובחלונות הבתים כדי לצפות בעשן ובאש. הם לא ידעו שהם עומדים מול אחת הדקות האחרונות בחייהם של אלפים.
כעבור כ־20 דקות מההתנגשות, בסביבות השעה 9:04 בבוקר, התלקח המטען והתפוצץ בעוצמה אדירה.
גל הדף, צונאמי ועוגן שעף קילומטרים
עוצמת הפיצוץ הוערכה בכ־2.9 קילוטון TNT, והפכה אותו לפיצוץ מעשה ידי אדם הגדול ביותר בתקופה שלפני עידן הנשק הגרעיני, במונחים של עוצמת הפיצוץ והיקף ההרס הכולל.
ההדף החריב אזורים נרחבים בהליפקס ובדארטמות’ הסמוכה. מבנים קרסו, שריפות פרצו ברחובות, זכוכיות התנפצו ורסיסי מתכת עפו למרחקים. חלקים מגוף הספינה הועפו למרחק של קילומטרים, ובהם חלק מעוגן „מון בלאן”, שמשקלו כחצי טון, שהגיע למרחק של כארבעה קילומטרים ממקום הפיצוץ.
אבל ההרס לא הסתיים בגל ההדף. הפיצוץ דחק כמויות עצומות של מים בנמל וגרם לגל הצפה אדיר, המתואר לעיתים כצונאמי מקומי. בחלקים מהחוף הגיע גובה המים לכ־18 מטרים מעל מפלס המים הגבוהים הרגיל. הגל פגע באזורי החוף והוסיף להרס שכבר גרם הפיצוץ.
כמעט 2,000 הרוגים ועיר שנותרה בהלם
המחיר האנושי היה נורא. קרוב ל־2,000 בני אדם נהרגו וכ־9,000 נפצעו. אלפי בתים נהרסו או ניזוקו, שכונות שלמות הפכו לעיי חורבות, וכ־6,000 בני אדם נותרו ללא קורת גג, לפי נתוני פארקס קנדה.
רבים מהנפגעים סבלו מפגיעות קשות שנגרמו משברי זכוכית, לאחר שצפו בשריפה מתוך בתיהם. למחרת האסון פגעה בעיר גם סופת שלגים, שהקשתה על מאמצי החילוץ והטיפול בפצועים.
האסון עורר גל סיוע מקנדה ומרחבי העולם. העיר בוסטון שבארצות הברית הייתה בין הראשונות ששלחו סיוע משמעותי להליפקס, והקשר הזה נשמר עד היום במסגרת מסורת שנתית של הוקרה.
האסון ששינה את הליפקס
פיצוץ הליפקס לא נשכח רק בשל עוצמתו. הוא הותיר חותם עמוק על התכנון העירוני, על מערכות הבריאות ועל ההתמודדות עם אסונות המוניים. האזורים שנחרבו נבנו מחדש, ובמהלך השנים הופקו לקחים בתחום הטיפול בפצועים, בריאות הציבור והסיוע לנפגעי אסונות.
האסון גם ממחיש עד כמה מסוכן שילוב של מטען נפץ גדול, תנועה ימית צפופה ושרשרת טעויות אנוש. לא הייתה זו מתקפת אויב ולא פצצה גרעינית, אלא התנגשות בין שתי ספינות שהפכה בתוך דקות לאסון היסטורי.
יותר ממאה שנים חלפו מאז אותו בוקר, אך פיצוץ הליפקס נותר תזכורת מצמררת לכך שלפעמים המציאות עולה על כל דמיון: תאונה אחת בנמל יכולה לשנות עיר שלמה, לגבות אלפי קורבנות ולהיזכר לדורות כאחד האסונות מעשה ידי אדם הגדולים בהיסטוריה.
לקריאה נוספת: פיצוץ הליפקס – ויקיפדיה
מקור היסטורי נוסף: פארקס קנדה – פיצוץ הליפקס
סיפור הפיצוץ ביוטיוב: https://youtu.be/ptNxrdRIH1s?si=D4UjZwG6vq9n06-S