אסטרטגיית המשא ומתן של דונלד טראמפ מעולם לא נלמדה בבתי ספר לדיפלומטיה קלאסית. היא נלמדה בשוק הנדל”ן הקשוח של ניו יורק. היום, במרץ 2026, כשהמזרח התיכון בוער והעיניים נשואות לבית הלבן, אנחנו חוזים בגרסה המשוכללת ביותר של “דוקטרינת טראמפ”: שילוב קטלני בין לחץ כלכלי חונק, איומים צבאיים קונקרטיים, ויד מושטת לעסקה שאי אפשר לסרב לה.
טראמפ פועל תחת לחץ מקסימלי, כשהוא מנצל את התקיפות על אדמת איראן כדי להביא את האייתוללות לנקודת שבירה. הוא מבין שבאזורנו, מי שלא מחזיק מקל גדול, לא יכול לדבר על גזרים.
האפשרות הראשונה: טראמפ טוען שהאיראנים “רוצים עסקה נואשות”. הרמזים שלו על “מתנה גדולה” שקשורה למצר הורמוז מרמזים על ערוץ אחורי חשאי. ההימור שלי הוא שטראמפ מחפש “הכנעה דיפלומטית” – עסקה שתירשם על שמו כמי שפירק את הגרעין האיראני בלי מלחמה כוללת.
בעבר, בקדנציה הראשונה, טראמפ קרע את הסכם הגרעין בטענה שהוא פגום מיסודו והטיל סנקציות משתקות. היום, טראמפ פועל לפי הספר שלו: הוא מכה חזק ביד אחת, ומציע “סולם” ביד השנייה, גם כשמן העבר השני לא בטוח שנותרה יד מהימנה להושיט בחזרה.
ההימור: המהלך הדיפלומטי או “מסך העשן”?
כאן אנחנו מגיעים לצומת הדרכים המרתק ביותר – מה קורה עכשיו בחדרים הסגורים?
האפשרות הראשונה: טראמפ טוען שהאיראנים “רוצים עסקה נואשות”. הרמזים שלו על “מתנה גדולה” שקשורה למצר הורמוז מרמזים על ערוץ אחורי חשאי. ההימור שלי הוא שטראמפ מחפש “הכנעה דיפלומטית” – עסקה שתירשם על שמו כמי שפירק את הגרעין האיראני בלי מלחמה כוללת. בתמורה להישרדות המשטר תחת מגבלות חונקות, הוא מעכב תקיפות על מתקני כוח כדי לתת סיכוי ל-15 נקודות שהציב וייתכן שטראמפ רוצה לסגור את האירוע הזה כ”משכין שלום” לפני שהשווקים והכלכלה העולמית יספגו מכה אנושה מדי.
אך כמובן, קיימת האפשרות השנייה, ה״טראמפיסטית” יותר- ייתכן שכל הדיבורים על עסקה הם “מסך עשן” מתוחכם. טראמפ יודע שמי שמנצח – לא מדבר. הוא עשוי לנצל את הסחת הדעת הדיפלומטית כדי להרדים את מערכות ההגנה של טהרן, ובעוד הם מחכים לטיוטת הסכם, להנחית מכה עוצמתית וסופית על תשתיות המפתח. זו תהיה “מכת בכורות” מודרנית – כזו שלא משאירה מקום לדיון, אלא קובעת עובדות בשטח בשיטת ה”זבנג וגמרנו”.
מיצרי הורמוז ויציאה מן המיצר
“מצרים” היא מלשון “מֵצָר” – המקום הצר והחונק שבו היינו כלואים. גם היום, המאבק מול איראן הוא מאבק על הסרת ה”מצר” המאיים על חירותנו כאן. כפי שבני ישראל יצאו מהמקום החשוך ביותר לעבר האור, כך גם העם שלנו מוכיח שוב ושוב שהוא יודע לקום מהקשיים ולהילחם על זכותו להיות חופשי.
המשא ומתן המדיני והכוח הצבאי הם כלים חשובים, אך י”ג מידות הרחמים ורוח החירות של העם היהודי הן המנוע הפנימי. בחג הפסח אנחנו מצווים לראות את עצמנו כאילו יצאנו ממצרים – זו תזכורת לכך שהחירות אינה מובנת מאליה, היא דורשת נחישות וערבות הדדית.
המתח הביטחוני הנוכחי מתנקז גאוגרפית אל מצר הורמוז – אותו צוואר בקבוק ימי שדרכו עובר חלק ניכר מאנרגיית העולם, אך עבורנו, ערב חג הפסח, המילה “מצר” נושאת משמעות עמוקה בהרבה.
“מֵצָר” – המקום הצר, החוגר והחונק שבו הרשע מנסה להגביל את צעדינו. יש דמיון מצמרר בין הניסיון האיראני לחנוק את העולם דרך “מיצרי הורמוז”, לבין הניסיון של פרעה לסגור על בני ישראל במדבר. אך התשובה היהודית נשארה זהה אלפי שנים: “מן המֵצר קראתי י-ה, ענני במרחב י-ה” .
היציאה מן המיצר אל החירות אינה רק מהלך פוליטי או צבאי, היא מצב תודעתי. כפי שכתב בעל “נתיבות שלום״, שעיקר יציאת מצרים היא יציאת הנפש מהמיצרים שלה. המאבק מול איראן הוא המאבק על היכולת שלנו לחיות במרחב, ללא פחד, כעם חופשי בארצנו והחירות דורשת נחישות.
בחג הפסח אנחנו מזכירים שהגאולה הגיעה “בחיפזון” – ברגע אחד שהפך את הקערה על פיה. הכוח שלנו טמון באחדות ובידיעה שגם כשהמיצר נראה סגור מכל עבר, הדרך אל החופש תמיד קיימת עבור מי שמעז לצעוד בה באמונה.
נזכור את דברי הנביא מיכה, שמתאימים כל כך לימים אלו: “כִּימֵי צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אַרְאֶנּוּ נִפְלָאוֹת” .
מי ייתן ונזכה לראות נפלאות במערכה הנוכחית, ושנצא מכל המֵצרים – הגאוגרפיים והאישיים – אל חירות עולם.
בברכת חג פסח כשר, שקט וגאולתי לכל עם ישראל!