ונהפוך הוא

יש רגעים שבהם נראה שמישהו למעלה מסדר לנו את הלו”ז בדיוק של שעון שוויצרי, עד הפרט הקטן ביותר.
לפני כשלושה שבועות יצאנו, בעלי ואני, למסע בארצות הברית. לא ידענו אז שהמסע הזה יהיה הרבה יותר מחופשה – הוא יהיה הכנה רוחנית ונפשית לימים שיבואו.

התחלנו בלב הפועם של חב”ד, ב-770 בניו יורק. שם, אצל הרבי, הכל מתחיל. יחד עם אמא שלי שתחיה, שהצטרפה אלינו לחלק הראשון במסע, בין התפילות להתעלות של רוח החסידות, הרגשנו איך המצברים נטענים. זו לא הייתה רק “עצירה”, זו הייתה נקודת זינוק. קיבלנו שם את ההשראה והכוח שחיזקו אותנו לאורך כל הדרך. יש משהו בקצב של 770 שלא נותן לך רגע לחשוב על שום דבר אחר מלבד הרגע הזה ממש. הביקור במקומות בהם התהלך הרבי, התפלל, קיבל קהל, חילק דולרים. הכל הפך כה מוחשי מרגע נחיתתנו, אבל בעיקר העוצמה של איש אחד. וואו… ההיסטוריה היהודית מלאה באנשים בודדים ששינו את פני האומה לעד. הדרך של הרבי לאהוב כל יהודי באשר הוא ולראות בו את הטוב והטהור, יש בזה כדי להרגיש בושה והתעלות בו זמנית .

מפעימות הלב של תפילות חב״ד, המשכנו, בעלי ואני, לקצב של נאשוויל טנסי, בירת הקאנטרי. מוזיקה חיה שבוקעת מכל פינת רחוב, הנקי טונק, שהם ברים ובהם להקות קאנטרי חיות, אנשים שמחים חבושים בכובעים, ואורות הניאון של הגרנד אול אופרי. נאשוויל משגעת בוויב שלה, היא ללא הפסקה, והיא רומנטית להפליא. האירוח הדרומי הורגש שם היטב, הנימוס הסבלנות והשירות, בהחלט מהטובים שהכרנו. משם המשכנו לטקסס, לסן אנטוניו, שם המערב הפרוע קם לתחייה: קאובויים על סוסי פרא במופע רודאו מסורתי ויריד טקסני צבעוני ומשגע.

אז הגיע רגע החזרה. נחתנו בארץ הקודש שעה וחצי בלבד לפני כניסת השבת. רגע לפני שהשמיים נסגרו והמלחמה פרצה. ברוך הבא לישראל. המעבר החד מהשלווה של טקסס למציאות המתוחה של הבית היה מטלטל, אבל לרגע אחד לא רציתי ל היות בשום מקום אחר.

אבל גם בלב “אמריקה האמיתית”, תחושת השליחות היהודית לא נעלמת, היא נוכחת ביתר שאת, חיה ובועטת ומחייה כל נים בנשמתנו. לא שכחנו מאיפה באנו. שילבנו בביקור פגישות עם השלוחים המדהימים – הרב טייכטל בנאשוויל והרב בלוק בסן אנטוניו. כשראיינו אותם לתוכנית “לי’ אור של שבת”, בהנחיית אישי היקר, עו״ד ליאור זקס. ראינו איך השליחות של הרבי מגיעה לכל פינה בעולם, מחברת קצוות ונוטעת תקווה.
ואז הגיע רגע החזרה. נחתנו בארץ הקודש שעה וחצי בלבד לפני כניסת השבת. רגע לפני שהשמיים נסגרו והמלחמה פרצה. ברוך הבא לישראל. המעבר החד מהשלווה של טקסס למציאות המתוחה של הבית היה מטלטל, אבל לרגע אחד לא רציתי ל היות בשום מקום אחר.
השבוע, כשצמנו את תענית אסתר, המילים “ליהודים הייתה אורה ושמחה וששון ויקר”היתה משמעות אחרת. עם הידיעה על חיסולו של חמינאי, אנחנו נזכרים ש”ארור המן” הוא לא רק פסוק מהמגילה, אלא מציאות שמתרחשת לנגד עינינו.
כמו בימי מרדכי ואסתר, גם היום אחרי הצום – בעזרת ה’ – יבואו הרווח וההצלה. חזרנו הביתה, למקום הכי בטוח והכי נכון בעולם, מוכנים לניסים של פורים, והכל הכל ב״ה, עוד יתהפך לטובה.